הנשיא א' ברק:
בבית המשפט לענייני משפחה התנהלו הליכים משפטיים שעניינם ניתוק הזיקה המשפטית בין קטין לבין הוריו הביולוגיים לפי חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981. ההורים המיועדים לאמץ את הקטין, אשר לא נטלו חלק בהליכים, פנו בערעור לבית המשפט המחוזי. היש מקום להקנות להם מעמד במסגרת הליכי הערעור - זו השאלה הניצבת בפנינו. בפסק דיננו (מיום 26.7.04) דחינו את שתי בקשות רשות הערעור, שהופנו כנגד החלטת בית המשפט המחוזי להכיר במעמד ההורים המיועדים לאמץ. ציינו כי נימוקינו יינתנו בנפרד. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת לסיים את הדיון בהקדם האפשרי. הנה נימוקינו.
רקע עובדתי
1. הקטין סביבו מתנהלים הליכים המשפטיים נולד ביום 12.5.03 למשיבה 2 בבע"מ 6930/04 (להלן - האם). שמונה ימים לאחר לידת הקטין (ביום 20.5.03) חתמה האם על הסכמתה למסירתו לאימוץ. האם סירבה למסור את זהות האב. בסמוך לאחר מכן (ביום 22.5.03) העבירה פקידת הסעד את הקטין למבקשים בבע"מ 6930/04, שקיבלו אותו לביתם בכוונה לאמצו (להלן - ההורים המיועדים לאמץ). העברת הקטין נעשתה לפי סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן - חוק האימוץ).
בית המשפט לענייני משפחה
2. בתוך מספר ימים הוגשה מטעם באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה (משיב 3 בבע"מ 6930/04, להלן - באת-כוח היועץ המשפטי) בקשה לבית המשפט לענייני משפחה מחוז ת"א (תיק 49/03) להכריז על הקטין כבר אימוץ כלפי אביו. הבקשה נסמכה על הוראת סעיף 13(1) לחוק האימוץ, לפיה ניתן להכריז על ילד כבר אימוץ אם "אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו". בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ח' ריש-רוטשילד) נעתר לבקשה והקטין הוכרז (ביום 1.6.03) כבר-אימוץ כלפי אביו. כן אישר בית המשפט את העברת הקטין לבית ההורים המיועדים לאמצו.
3. בחודש יולי 2003 פנתה האם לשירות למען הילד והביעה חרטה על מסירת הקטין. לדבריה, במהלך חודש אוגוסט 2003 סיפרה לאבי הקטין (משיב 2 בבע"מ 6930/04, להלן - האב) אודות הלידה ומסירת הקטין לאימוץ. בחלוף כחודשיים נוספים הגישה האם (ביום 9.10.03) בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לחזור בה מהסכמתה לאימוץ (תיק מ.א. 87/03). באת-כוח היועץ המשפטי התנגדה לבקשה. ההורים המיועדים לאמץ יודעו בדבר בקשת האם בראשית חודש נובמבר 2003. דיון ראשון בבקשת האם לחזור בה מהסכמתה התקיים ביום 10.2.04. במועד זה הגיש האב בקשה לביטול הכרזת הקטין כבר אימוץ. ההליך אוחד עם בקשת האם. בדיון הוכחות (ביום 2.3.04) נחקרה האם על-ידי באת-כוח היועץ המשפטי לעניין הבקשה שהגישה. לאחר שזהות האב אומתה בבדיקת רקמות התקיים (ביום 16.3.04) דיון בתביעתו לביטול ההכרזה. בו ביום החליט בית המשפט, בהסכמת הצדדים (האם, האב ובאת-כוח היועץ המשפטי), על ביטול פסק הדין המכריז כי הקטין בר אימוץ כלפי האב. בהנחיית בית המשפט, החלו ההורים הביולוגיים להיערך לקבלת הקטין באמצעות הדרכה מקצועית.
4. הורים המיועדים לאמץ, מצידם, הגישו (ביום 15.4.04) בקשה למנות את עורכי דינם כאפוטרופסים לקטין או לשקול את מינויים שלהם כמייצגי הקטין בהיותם אפוטרופסיו בפועל או "ידיד קרוב" לקטין. בעתירה נפרדת (תיק מ.א. 30/04) הם ביקשו לשקול את צירופם כצד להליך. ההורים הביולוגיים התנגדו לבקשות. גם באת-כוח היועץ המשפטי התנגדה לבקשה למינוי אפוטרופוס לדין לקטין, בציינה כי טובתו של הקטין מיוצגת בהליכים על-ידי בא-כוח היועץ המשפטי ופקידי הסעד. מינוי גורם נוסף ייצור כפילות מיותרת, העלולה לסרבל את ההליך ולעכבו. באשר לבקשת המאמצים ליתן להם מעמד עצמאי, עמדתה הייתה כי אמנם יש מקום להביא את עמדתם בשאלת טובת הקטין במסגרת דיון בחזרת הורה מהסכמה לאימוץ, אך זאת באמצעות פקיד הסעד ובא-כוח היועץ המשפטי. יחד עם זאת, היא התירה לשיקול דעת בית המשפט אם לזמן את ההורים המיועדים לאמץ ולשמוע עמדתם במסגרת דיון נפרד וחסוי.
5. ביני לביני התקיים דיון הוכחות נוספות לגבי בקשת האם. בתום הדיון מינה בית המשפט לענייני משפחה (ביום 19.4.04), בהסכמת ההורים הביולוגיים ובאת-כוח היועץ המשפטי, מומחית מטעם בית המשפט. המומחית התבקשה לבחון את רצונם של ההורים הביולוגיים לגדל את הקטין, את הזוגיות והקשר ביניהם ומסוגלותם לגדלו, ואת סוגיית העברתו של הקטין מהמשפחה המאמצת להוריו, מבחינת טובת הקטין. ואמנם, כבר ביום 25.4.04 הגיש האב בקשה להעברת הקטין למשמרתו.
6. בשלב הבא נדרש בית המשפט לענייני משפחה לבקשת ההורים המיועדים לאמץ לייצג את הקטין, בעצמם או באמצעות באי כוחם. בית המשפט החליט (ביום 3.5.04) לדחות את הבקשה (בתיק מ.א. 30/04). עם זאת, הוחלט למנות לקטין אפוטרופא לדין, על מנת להבטיח ייצוג נפרד ועצמאי של הקטין בהליך הנוגע לחזרתה של האם מהסכמתה לאימוץ ובבקשת האב להעברת הקטין למשמרתו. לתפקיד מונתה עו"ד אהובה יששכר, היא המשיבה 4 בבע"מ 6930/04.
7. בקשת האב להעברת הקטין למשמרתו נדונה לראשונה ביום 4.5.04, בהשתתפות האפוטרופא לקטין. זו ביקשה ארכה כדי להיערך לחקירת האב. באת-כוח היועץ המשפטי והאפוטרופא לדין לקטין התנגדו להעברת המשמורת בשלב זה, בטרם נבחנה טובת הקטין על-ידי המומחית. המומחית מסרה חוות דעתה ביום 17.5.04. היא קבעה כי להורים הביולוגיים מסוגלות הורית והמליצה על העברה לאלתר של הקטין אליהם. המומחית לא בדקה את ההורים המיועדים לאמץ. היא הניחה כי הינם ראויים ומסוגלים. עם זאת, היא הניחה גם כי למרות שעצם המעבר יגרום לקטין נזק בטווח הקצר, הנזק שעלול להיגרם לו בעתיד, כשיגלה את נסיבות אימוצו, יהיה גדול יותר. בהמשך מסרה המומחית, לבקשת בית המשפט, תוכנית להעברת הקטין להורים הביולוגיים.
8. בעקבות דברים אלה הוזמנו ההורים המיועדים לאמץ לדיון נפרד בבית המשפט לענייני משפחה (ביום 31.5.04). במהלך הישיבה הובהר להם כי הפתרון המסתמן הוא החזרת הקטין להורים הביולוגיים וכי עליהם להיערך לכך. בדיון מאוחר יותר (ביום 7.6.04) הודיעה באת-כוח היועץ המשפטי כי אינה מתנגדת להעברת הקטין לאביו הביולוגי, תוך השארת הבקשה של האם לחזור בה מההסכמה לאימוץ כתיק פתוח, לצורך מעקב. גם האפוטרופא לדין הסכימה להעברת המשמורת לאב. על יסוד הסכמות הצדדים החליט בית המשפט לענייני משפחה (ביום 7.6.04) על העברת הקטין לאלתר למשמורת האב, שיהיה רשאי לגדלו יחד עם האם. כן הורה בית המשפט על עיכוב הליכים בתביעת האם לחזור בה מהסכמתה לאימוץ. פקידת סעד מונתה אפוטרופא נוספת לקטין. ההורים המיועדים לאמץ ביקשו לעכב את ביצוע פסק הדין. משנדחתה הבקשה פנו ההורים המיועדים לאמץ בבקשה דומה לבית המשפט המחוזי, וזה הורה על עיכוב ביצוע העברת הקטין, תוך קציבת מועד קצר להגשת ערעור.
בית המשפט המחוזי
9. בתוך מספר ימים (ביום 9.6.04) הגישו ההורים המיועדים לאמץ ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור התייחס לשני נושאים: החלטת בית המשפט לענייני משפחה להעביר את הקטין למשמורת האב וההחלטה לדחות את בקשת ההורים המיועדים לאמץ למנות את בא-כוחם כאפוטרופוס לדין לקטין ולצרפם כצד להליך. כן עתרו ההורים המיועדים לאמץ לצרפם כצד להליכי הערעור, אם כ"צד מעונין", אם כ"ידיד קרוב" ואם מכוח הסמכות הטבועה של בית המשפט. באת-כוח היועץ המשפטי הודיעה בתגובה כי אין ליתן למאמצים מעמד עצמאי ואין לצרפם להליכים שעניינם ניתוק הקשר המשפטי של הקטין להוריו הביולוגיים. צירופם יוביל ל"התנגחות" ישירה עם ההורים הביולוגיים, יסכל כל אפשרות לחסיון ביניהם, יפגע במהות מוסד האימוץ וישפיע ישירות על טובתו של הקטין. באת-כוח היועץ המשפטי חזרה על עמדתה כי אינה מתנגדת לשמיעת המבקשים על-ידי בית המשפט במסגרת דיון נפרד וחסוי, ולא כצד להליך. באת-כוח היועץ המשפטי הוסיפה כי אם נותר ספק כלשהו בעיני בית המשפט המחוזי באשר למיצוי בדיקת טובתו של הקטין, היא מותירה לשיקול דעתו של בית המשפט את אופן השלמת הבדיקה, ובלבד שלא תעשה על דרך הקניית מעמד עצמאי להורים המיועדים לאמץ.
10. במהלך דיון בבית המשפט המחוזי (ביום 13.6.04) התברר להורים המיועדים לאמץ כי הכרזת הקטין כבר אימוץ כלפי האב בוטלה שלושה חודשים לפני כן. בתגובה הם הודיעו על כוונתם לערער גם על החלטה זו. ואמנם, בהמשך (ביום 16.6.04) הוגשה על ידי ההורים המיועדים לאמץ הודעת ערעור נוספת, המופנית כנגד ההחלטה לבטל את הכרזת הקטין כבר אימוץ כלפי אביו, אשר נודעה להם רק עתה. למען הזהירות הם ביקשו גם ליתן אורכה להגשת הערעור, אם יש צורך בכך. במהלך דיון מקדמי בערעור (ביום 20.6.04) הציע בית המשפט המחוזי למנות בהסכמה מומחה חדש מטעם בית המשפט. האפוטרופא לדין ובא-כוח היועץ המשפטי נתנו לכך את הסכמתם. ההורים המיועדים לאמץ נתנו הסכמה מסויגת. ההורים הביולוגיים התנגדו להצעה.
11. משלא הושגה הסכמה בעניין מינוי מומחה, נדרש בית המשפט המחוזי להכריע בסוגיה המשפטית המקדמית, והיא האם להורים המיועדים לאמץ יש מעמד לעניין הערעורים שהגישו. החלטה זו, ציין בית המשפט, יש בה כדי להשליך על שמיעת הערעורים הן באשר להעברת הקטין למשמורת האב, הן באשר לביטול הכרזת הקטין כבר אימוץ כלפי אביו. בית המשפט המחוזי (השופטים ס' רוטלוי, י' שטופמן וי' שנלר) החליט להעניק להורים המיועדים לאמץ מעמד בהליכים שבפניו. עם זאת, נקבע כי רק באי כוחם ולא ההורים עצמם יהיו רשאים ליטול חלק בדיון. הקביעה בדבר מעמדם של ההורים המיועדים לאמץ נומקה באופן שונה על-ידי כל אחד משופטי ההרכב. השופטת רוטלוי דנה במעמד ההורים המיועדים לאמץ כצד שנפגע מההחלטה לבטל את הכרזת הקטין כבר אימוץ כלפי אביו ולהעברת המשמורת לאב. היא פסקה כי הגם שחוק האימוץ אינו מסדיר את מעמד הורים המיועדים לאמץ בשלבים הראשונים של תהליך האימוץ, אין בכך כדי לומר שהם חסרי מעמד. עם זאת, אין בכך בהכרח כדי להכיר במעמדם כצד לכל דבר ועניין. השופטת רוטלוי עמדה על כך שמדובר במקרה יוצא דופן מבחינת נסיבותיו ומבחינת ההליך השיפוטי שננקט בו. היא ציינה את הסכמת בא-כוח היועץ המשפטי לביטול ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ ולהעברת המשמורת לאב. בנסיבות המיוחדות של המקרה, נשללה מן ההורים המיועדים לאמץ הזכות להשמיע את עמדתם בהליך שלא היו צד לו. השופטת רוטלוי הוסיפה וציינה:
"בענייננו, המערערים אכן לא היו 'צד' פורמלי להליך שבמסגרתו ניתנה ההחלטה ובית משפט קמא כלל לא דן בעתירתם להצטרף כצד להליך. בכך נפגעה זכותם להישמע, המהווה חלק מכללי הצדק הטבעי. ההליך של בימ"ש קמא יש בו כדי להשפיע באופן ישיר על מעמדם כלפי הקטין ועל זכויותיהם העתידות כלפיו כמי שעתידים היו לאמצו, ומשום כך, לדעתי, יש להעניק להם הזכות להשיג על החלטת בית המשפט קמא".
מסקנתה של השופטת רוטלוי הייתה כי מאחר שלא ניתנה להורים המיועדים לאמץ זכות טיעון בפני בית משפט קמא, יש ליתן להם מעמד בערעור. באשר להיקפו ותוכנו של אותו מעמד, יש ליצור זכות טיעון ייחודית להליך, כך שההורים המיועדים לאמץ יוכלו להביע את עמדתם בצורה חופשית מבלי לפגוש בהורים הביולוגיים, מבלי לפגוע בזכותם לפרטיות ומבלי לסבך ולסרבל את ההליך. נקבע כי הם יוכלו להביע את דעתם ולטעון טיעונים, אך לא יהיו זכאים לחקור את ההורים הביולוגיים או לקבל פרטים מתיק האימוץ.
12. השופט י' שנלר הצטרף לדברים אלה, תוך הדגשת כמה עניינים. הוא ניתח את השלבים השונים בתהליך האימוץ, ועמד על כך שהמקרה הנדון מצוי בשלב בו הקטין כבר נמסר להורים המיועדים לאמץ לאחר שניתנה הסכמת האם והכרזה של בר אימוץ כלפי האב, אך בתקופה שבה ההורים עדיין רשאים לבקש לחזור בהם מהסכמתם (בטרם ניתן צו אימוץ). לדברי השופט "בנסיבות אלו עצם מסירת הילד לחזקתם [של הורים המיועדים לאמץ] יצרה צפייה לגיטימית תוך יצירת אינטרס, כביכול מוגן, של הורים אלו" (עמ' 61 להחלטה). אמנם הזכות והזיקה המשפטית עדיין לא מצויה בידיהם, אולם קיימת אצלם כבר למעלה מצפייה גרידא. מנגד, הורים כאלה מודעים ל"סיכון" שאחד ההורים הביולוגיים ישנה עמדתו וכי עד מתן צו האימוץ הילד מצוי אצלם על תנאי בלבד. עוצמת האינטרס שבידי ההורים המיועדים לאמץ תלויה במכלול הנסיבות ויתכן כי בגין אותו אינטרס ישקול בית המשפט לאפשר להם להשמיע דברם. עם זאת, בשלב זה של ההליך אין הם במעמד שווה להורים הביולוגיים. בנסיבות המקרה הנדון, בו קיבלו ההורים המיועדים לאמץ את הקטין לאחר הסכמת האם והכרזה של בר אימוץ כלפי האב, יש להעניק להם אותו מעמד מיוחד ולהקנות להם את האפשרות לבחון את התנהלות ההליך ואף להביע את הסתייגויותיהם.